אותיות שטופות הן משמעותיות

ראה אור : 7.5.2022

יום אחד אתה אינך עוד, כשאתה יוצא לחפש, דבר אינו מתגלה זולת שאריות חיים, שברירי זיכרון ותקוות שנמוגו. על התחושה הזאת אני רק יכול לשער שכתבו גם אחרים.

ג’ק ג’ונסון אמר –

When I woke, I was not awake

Light from the sun felt so far away

I went up, with all of my strength

Straight for the sun, from the depths I sprang

And I drank from the sea

But it opened up and swallowed me

So I sank down deep

Now I’m drunken like a seasick dream

In this dream, I am awake

החיים כתמונה של ים שנפרס קילומטרים קדימה. בהיבלעך אתה לראשונה מתעורר, אחרי נסיון, אתה נוכח בהוויה המשונה הזאת, חסרת הצורה, אינך שיכור אלא פיכח. החיים כציור של גלים גועשים ומקציפים, כלוויתן טובע למותו, כיונה החומק ממתין בתוך דג, כפינוקיו וסבא ג’פטו הפורצים מהלוויתן לחופשי אחר שהגיעו להבנה. אתה מת ולאחר מכן אתה חי.

דיוויד ביירן –

Letting the days go by, let the water hold me down

Letting the days go by, water flowing underground

Into the blue again, into the silent water

Under the rocks and stones, there is water underground

בערפילי החיים הרוחשים אתה קם וישן. חייך כולם כתפאורה למייצג של מישהו אחר והם נבלעים כניצבים במיצגך, איש לעולם לא הגיע לצפות בך ולא בהם. הכל מסביב מתרחש, הגלים כאשר הם מתנפצים על המזח וניתזים סביבנו, קצף הים הדועך, אתה נעלם ומתגלה שוב ושוב בתוך האוקיינוס, כמעט כאילו נכנס ויוצא. סביבך הימים מתחלפים. בסוף עונת החורף ניקוזו מי הנחלים אל הים והאדמה התייבשה לעורמה, בעודה נשרפת צעקה אחת ונדמה.

רוג’ר ווטרס –

And then one day you find ten years have got behind you

No one told you when to run, you missed the starting gun

תחושות של פספוס מקיפות אותנו. תחושות של החמצה שדוקרות אותנו לפעמים. היעדרותינו הבלתי מקרית מתוכן חיינו וההתעסקות בשוליים מוליכה אותנו שולל עד שהגלים טורפים אותנו אצבע עד קצה השערה. אם רק הייתי. ההמנון שאחנחנו שרים לעצמו בראש. הכל יתכן היה לקרות, אם לא היינו נרדמים שיכורים בלב ים, אובדים.

ביום אחר בארץ זרה כל זאת לא עניין אותי.

–

נדמה שבחלוף השנים האחרונות מצאתי לעצמי פחד ראוי לבסס סביבו אורח חיים מודרני שמכבד את עצמו, הפחד מהזמן החולף. אני מדמיים לעצמי שעון קוקיה נוזף מסרט דיסני פונה אלי במבט חמור ותובע לדעת מה הספקתי ומה הלאה. הוא דואג להזכיר לי שהכל קצוב, הכל צריך להיות מחושב.

אני חי בשלום-מה עם מי שאני ואיך, אבל אני חושש שבגלל התכונות האלה אני חופר לעצמי בור עמוק. ה”שאננות” הזאת, אם אפשר לקרוא לה כך, אותה מעין דחיית סיפוקים לטווח הארוך, היא מלכודת. מה שלא תעשה היום, כבר לא תספיק מחר. אפשר לצייר אותה גם בדרך אחרת. דחיית סיפוקים זה מושג נשגב, אבל אפשר גם לקרוא לה אזור הנוחות, חוסר היציאה מאותו התחום מלכדת אותי לשגרה של חזרה עצמית, שבלשון הפחד שלי, מבזבזת לי את הזמן. הייתי רוצה לבכות על החוויות שהחמצתי, אבל אני בעצם גוער בעצמי על כך שאני חסר נסיון. זה כנראה לא מוצדק, אבל זאת התחושה שנרקמת.

צורה תכנית זו של הסתכלות על הדברים היא כנראה, בודאות לא בריאה. מילא, נניח את זה בצד, בין כה וכה חיינו ארוכים עד כדי שעמום.

כתב יהודה עמיחי –

אדם חייו ארוכים מאד,

לראות חול הופך כביש וכביש שוב חול

ולאהוב שוב את האשה שפעם אהב.

אנחנו מופתעים כל כך ממאות חגי חנוכה

בחיינו ומאלפי חגי פסח ומרבבות

ימי השבת. כמו כשאתה בא לארץ צפונית

בקיץ והשמש שוקעת והיום נמשך ואתה אוכל

ושותה ויוצא החוצה והיום נמשך ואתה אוהב

ואתה קורא והיום נמשך.

אבל אדם חייו קצרים.

אילו חיינו חיי נצח לא היתה לנו

אהבה ולא כאבה.

אני זוכר שאמרתי לך לפני הרבה שנים.

בואי אלי היי שלי, אני אוהב אותך כל כך,

ובכית ואמרת, “באת בזמן לא טוב,

אני רתוקה בכל גופי ובכל נפשי

לאיש היפה והרע הזה”.

והלכתי מאתך ולבי נשבר בתוכי.

אבל אילו חיינו חיי נצח

לא היה נשבר לבי,

הייתי אומר לך: אין דבר

נפגש בעוד אלף שנה ואולי

בעוד מיליון שנה

ואז תהיי שלי.

–

על הנקודה הזאת עומד המשבר, הנקודה שמגשרת בין האריכות הבלתי נסבלת של חיינו לבין רגעיה הספורים שאוזלים מבין אצבעותינו כחול. על כל יום שחולף ועל כל דקה שממתינה.

שעון הקוקיה שלי חושש משני דברים, שלא אנצל את זמני כראוי בלשון עבר, ושלא אנצל את זמני כראוי בלשון עתיד. ההבדל בכוונה בין השניים הוא דרמטי.

איפה מעבירים את הקו? מתי נגמר העבר ומתחיל העתיד? מתי אתה קם בלב הים פיכח ורואה שהדברים הסתדרו יפה? שהדברים איבדו כל סיכוי?

דיוויד ביירן שוב –

I can’t tell one from another

Did I find you, or you find me?

There was a time Before we were born

If someone asks, this is where I’ll be… where I’ll be

We drift in and out

Sing into my mouth

Out of all those kinds of people

You got a face with a view

I’m just an animal looking for a home and

Share the same space for a minute or two

ביום אחר בארץ זרה כל זאת לא עניין אותי עוד. לקום כשיכור בארץ אחרת, ברגע קצוב, נאיבי וחסר כל חשיבות.